מרכז נורית פרגל - מזחילה עד אחיזת עיפרון

054-6556684

.
דף הבית >> מאמרים >> מזחילה עד אחיזת עיפרון

מזחילה עד אחיזת עפרון

שלום,

כאשר תינוק מרים ראשו, זוחל, עומד והולך,
כשפעוט נוגע במובייל, אוחז ובונה בקוביות, זורק ומגלגל כדור,
כשילד יושב ואוחז כפית, צובע, גוזר ומדביק,
הכול מכין אותו לרגע בו יישב בכיתה ויאחז עיפרון.


מס' הנחות מרכזיות מנחות אותנו בהתפתחות ילדים:

  1. מאפייני ההתפתחות נוגעים למס' מישורים- תנועתי, תחושתי, תפיסתי, קוגניטיבי, רגשי, חברתי, התנהגותי.
  2. למוח יש מבנה דינאמי וגמיש , כך שכל חוויה נרשמת במוח ולמוח יש יכולת להשתנות. המשמעות היא שתינוק חש את מגע האם, מרגיש את הפטמה ממנה הוא יונק, רואה את האם מקרוב, מרגיש את המים שבאמבטיה שומע את הקולות עוד מהרחם וכן הלאה. תינוק וילד החווים את החוויות החושיות בצורה שלילית- יעבדו אותם בצורה לא נכונה ותגובתם לא תהייה תואמת סיטואציה. למשל אמבטיה שאנו רואים כאקט מרגיע יכול לייצר חרדה ובכי בלתי פוסק, הנפת הילד באויר תגרום לחרדה קיומית..
  3. הרצף ההתפתחותי הוא קבוע – גם ביכולת לעבד גירויים חושיים, אך הקצב של כל ילד הוא אינדיבידואלי ונמצא בתוך טווחים רחבים למשל ילד לא ילך לפני שישב או התהפך, אך ילד אחד ילך בגיל 9 חודשים וילד אחר בגיל שנה וחצי ושניהם בטווח הנורמה..
  4. לכל אדם יש התנהגות מסתגלת המאפשרת לו "לפגוש" את האתגר המתאים וללמוד דבר חדש. ילד המתקשה להסתגל ולהתמודד עם אתגרים המתאימים לגילו ולצרכיו, יתנהג בצורה לא תואמת – ימנע מלהתמודד, יכנס לחרדה ,ויקפא או יהפוך לאלים וכעוס.
  5. לכל אדם יש דחף ללמידה והתפתחות- אם לילד אין מוטיבציה ללמידה- המשמעות היא שלילד יש קושי והוא לא מסוגל להתמודד עמו. עלינו ההורים לעזור לו.


הרצף ההתפתחותי מוביל את התינוק משכיבה להליכה, כאשר גלגולים וזחילות הם מצבי ביניים. מעברים התפתחותיים אלו הם הזמנים בהם מתרחשת התארגנות לקראת למידת מיומנות חדשה. המעבר דורש השקעת מאמץ, יכולות חדשות שהוא צריך לפתח ופגישה עם סביבה תומכת או חלילה חוסמת..

תינוק הלומד לשלוט בתנועותיו יוכל לבצע דברים רבים. השליטה הגופנית, משמעה שליטה בגו ואגן יציבים התומכים בראש, בחגורת הכתפיים , בזרוע, באמה בשורש כף היד ובתנועת האצבעות והיד כולה.גו שאינו יציב לא יאפשר לבנות ולהרכיב קוביות , לשלוט בפעולת מיקוד העיניים, לאכול, ללעוס ולדבר תקין.
גו שאינו יציב לא מאפשר ישיבה לאורך זמן ליד שולחן והתמדה בכתיבה שנדרשים לו בבית הספר.

לתפקודי הידיים חשיבות רבה בכתיבה. הידיים משמשות להבעה תקשורתית, לאחיזה ולתמיכה. כפות ידיים שעדיין צריכות לתמוך את הגוף כי הגו אינו יציב, לא יאפשרו לתפקוד האחיזה להתקיים בצורה איכותית.


כלומר, ילד שעדיין נתמך על השולחן או נמרח על הכסא, יתקשה לאחוז את העיפרון ולכתוב בצורה איכותית כי ידיו אינן פנויות דיין לאחיזה יציבה וטובה. שחרור מתפקודי תמיכה, מאפשר שכלול תפקודי מוטוריקה עדינה.פן נוסף הוא פעולת האחיזה עצמה- בידיים מתבצעות פעולות אחיזה עם כוח בהן מועבר כוח אל החפץ כמו מברג פטיש ומספריים. סוג אחר הוא אחיזה עדינה, שבה עוברת תנועה אל החפץ- שימוש עדין בעיפרון,כאשר מניעים ומכוונים אותו ליצירת קווים עדינים בציור ובכתיבה.  כשהקשתות של כף היד מתחזקות הילד יכול לאחוז ולכתוב בצורה איכותית עם העיפרון לאורך זמן.

חשיבות רבה יש לקשר העין והיד כדי להפיק כתיבה- מיקוד המבט לכיוון פעולת הידיים, זהו קשר תפקודי מוטורי חזותי. כלומר, איכות ביצוע הכתיבה קשורה ביכולת למקד מבט, לעקוב עם העיניים לכיוון הלוח, לפענח ולעבד את מה שנראה על הלוח באופן חזותי מורחב ולחזור אל הדף כדי לכתוב את הנדרש. ילד שיתקשה בפעולות אלו, לא יוכל לייצר כתיבה והעתקה מהלוח וישתמש באנרגיה מרובה כדי לעקוב אחר הנעשה בכיתה.

כשתינוק לומד לשלוט בתנועותיו, הוא כל הזמן מתנסה ולומד פעולות ומיומנויות נוספות- זוהי למידה מוטורית- עליה וירידה במדרגות, שתיה מכוס, פתיחת דלת- אלו תבניות שמתוכן הילד בורר תבניות פעולה חדשות הנדרשות לו בהמשך. ילד שמתקשה להקיש או לבחור פעולה מתוך ידע קודם ולהבין את ההקשר, יתקשה לתכנן את הפעולה הבאה. הוא יתקשה ללמוד פעולות חדשות על סמך הקודמות וכל פעולה תהווה עבורו למידה חדשה. המלווה בהשקעת אנרגיה מרובה.
שליטה גופנית מאפשרת את הדירוג של התנועה ואת יציבות הגוף. ללא שליטה גופנית טובה בגוף ,

 

תגובות שיווי המשקל של הילד תהיינה לקויות, הוא יזדקק לתמוך עצמו כדי לייצר פעולה וחלקים גדולים יהיו נוקשים ומגויסים על מנת לייצר את אותה פעולה כמו אחיזה וכתיבה. כמובן שכתוצאה מכך, הילד יתעייף מהר, כפות ידיו תכאבנה וגופו יקרוס לחיפוש מנוחה.

הטונוס השרירי של הילד חייב להיות גמיש- טונוס מבטא את המתח הפנימי של השריר המאפשר לגוף יציבות ותנועתיות בו זמנית כדי לפעול באיכות. טונוס נמוך בדרך כלל מלווה בגמישות יתר מפרקית שלא מאפשרת ייצוב טוב של הגו והגוף כולו. במקרים אלו ייתכן כי לילד יהיה קשה לייצב את גופו כדי לייצר תנועה בשורש כף היד והאצבעות, הוא יגייס שוב חלקים נוספים או יקבע אחרים, הכתיבה תהיה נוקשה, עם אחיזה חזקה בעיפרון ואיכות דלה מאוד בכתיבה. או ההיפך, אחיזה רפויה מאוד שלא מאפשרת שליטה טובה בתוצרי הכתיבה.

נושא נוסף , חשוב לא פחות הוא חציית קו האמצע. ציר אמצע הגוף הוא קו אורך מדומה הממוקם במרכז הגוף לכל אורכו וחוצה את הגוף לשניים. הכרת הציר מתחילה בתנועה של התינוק המביא את הידיים אל אמצע גופו. החצייה דורשת תיאום בין שתי ההמיספרות במוח המאפשרות זרימה תנועתית ושילוב בין ימין ושמאל. החצייה , משמעה העברת פלג גוף אחד לכיוון הצד השני של גופו- העברת היד הימנית למשל לפעולה בצד השמאלי של הגוף. החצייה קשורה בתנועת ההפניה והרוטציה של הגו המתחילים בגלגולים וזחילה החצייה נדרשת להתמחות ידנית- האם הילד יכתוב בימין או בשמאל, לאכילה, דיבור, לעיסה, תפקודי עיניים ועוד.


ילד שחציית קו האמצע שלו אינה מלאה, יתקשה לכתוב את האות א' או ץ כי הן אותיות הדורשות חציית לו אמצע. ילד שאין לו התמחות ידנית יכתוב ביד ימין ויעבור ליד שמאל כשיתעייף או יעבור לכתיבה מצד שמאל של הדף ביד שמאל או בכלל יעביר העיפרון מיד ליד בלי לייצר יכולת איכותית ומבוססת של הכתיבה. לא פחות חמור מזה, היד האחת לא תוכל לתמוך בדף כשהיד השנייה תכתוב ושוב תהיה השפעה על איכות הכתיבה ושימוש באנרגיה מרובה לכתיבה.

ההקשר התחושתי לכל נושא ההתפתחות המוטורית הוא מאוד ברור . ילדים שהעיבוד במערכות התחושה השונות אינו תקין, לא יוכלו לייצר תוצרים אקדמיים, התנהגותיים חברתיים ורגשיים תואמי גיל.כלומר ילדים אלו יראו סמנים שונים של קשיים כמו פחד להתנתק מהקרקע, צורך עז בתנועה, צורך במגע חזק, בעיות בתכנון התנועה- ילדי האופס נפל לי,אופס נשבר לי,ילדים שמגע אקראי ירתיע אותם, ילדים המתקשים בהבחנה שמיעתית או ויזואלית, קשיי התארגנות, מוסחות ,מוצפות חושית...

הסימנים הם רבים מספור והיריעה קצרה מלהכיל. (אתם מוזמנים לקרא על הנושא אצלי באתר.)  
ילדים אלו יראו סימני מצוקה כמו הימנעות מפעילויות מסוימות בגלל חשש מכישלון, הדימוי העצמי נמוך , סף התסכול נמוך. חלק מהילדים סובלים מחרדה, העדר מוטיבציה או לחילופין התנהגות אמפולסיבית וחסרת גבולות. התוצרים החברתיים נפגמים גם כן- הילד יימנע מלייצר או יתקשה ביצירת קשרים חברתיים עם קבוצות השווים לו בעיקר בפעילויות בהפסקה והוא מוצף בתחושות תסכול וחוסר שביעות רצון מהישגיו ביחס לבני גילו.
הגדלת הפער כתוצאה מחוסר התנסות והימנעות, יגדיל את הפער והתסכול וחוזר חלילה.

בברכה,

נורית פרגל