מוכנות לכיתה א'

1. הצבת גבולות: חשוב להציב גבולות ולהשתדל לשמור על סדר יום קבוע: זמן קימה והליכה לגן, זמן שינה, ארוחות ליד השולחן וכ"ו. אל תספקו לילדכם את כל רצונותיו מייד. אפשר לחוות דחיית סיפוקים בכל רגע במהלך היום. הילד מבקש ממתק? "לא כעת. רק אחרי הארוחה". הילד שואל שאלה? "חכה עד שאסיים לדבר בטלפון". מובן שעלינו להשתדל לעמוד בהבטחותינו.
2.  מוכנות רגשית: השתדלו לאפשר לילד לבצע דברים בעצמו ולהיות עצמאי ככל האפשר. ככל שהילד יהיה עצמאי יותר, יתרום ויעזור בבית כך יגדל בטחונו ביכולותיו.
3.  הרגלי שינה וקימה: הרגלי שינה וקימה נכונים נקנים כבר בגיל צעיר. ילדים צעירים זקוקים לשעות שינה רבות מאלה של המבוגרים יותר. לילד בגיל 6 דרושות לפחות 10 שעות שינה בלילה. עייפות מפחיתה את יכולת הילד להתרכז ואת יכולתו להתמודד עם קשיים. הלמידה בבית הספר מצריכה ריכוז וערנות וכאשר הילד עייף, הדבר יכול לפגוע ביכולתו לקלוט את החומר ולהפחית את הישגיו בלימודים. החשש מפני בית הספר עלול לגבור נוכח חוויה של חוסר הצלחה ללמוד.
4. הרגלי סדר וארגון: הרגילו את הילד להכין את בגדיו על הכיסא לפני השינה. ספרו לו כי בתקופת הלימודים ילקוטו יהיה מונח מוכן ליד הבגדים כך שבבוקר הכול יהיה מסודר.
5. מטענים מהעבר: אל תאפשרו לילד לחוש את הזיכרונות ואת המשקעים שלכם מתקופת המעבר מהגן לבית הספר. חשוב להפריד בין החוויות הפרטיות שלכם (קשיים בלימודים, תובענות מצד המורים) וזיכרונותיכם האישיים לבין החוויות העתידיות של ילדכם. אפשרו לילדכם "לסחוב על גבו" רק את ילקוט בית הספר ללא הפחדים והחרדות שלכם.
6. על תנאי: הימנעו ממשפטים כמו "עם התנהגות כזו לא תוכל לעבור לבית הספר". ההכנה לכיתה א' צריכה להיות מאוזנת ומרגיעה ולא מלחיצה ומפחידה. מה שהילד מבין מהתנאי "אם תעשה כך, סימן שאתה לא בשל לכיתה א" הוא שבבית הספר דורשים דברים שהוא לא יוכל לעמוד בהם. ילד הנכנס מפוחד לכיתה א`,  הנו ילד חרד ולא פנוי ללמידה ולפיתוח קשרים חברתיים.
7. הניחו לו להתמודד: מי שנכנס לכיתה א` הנו הילד ולא אתם ולכן חשוב מאוד לאפשר לו לקחת אחריות על הכנת השיעורים, סידור הילקוט והעמידה בלוח הזמנים. אתם צריכים להיות שם לתמיכה, הכוונה ועזרה לפי הצורך, לא על מנת לעשות את העבודה במקומו!. ככל שתיקחו על עצמכם יותר מטלות השייכות לו, כך תקשו עליו יותר בעתיד.
8. אין השוואות ואין ציפיות: אל תשוו את הילד לילדים אחרים. כל ילד עומד בזכות עצמו. אל תצפו ממנו להיות כמו אחיו או יותר ממנו, ואל תשאלו אותו על ההישגים של חברו הטוב. הילד הוא יחיד ולא מתחרה. הוא יכול להצליח רק בדרכו שלו, עם תמיכתכם.
9. ההצלחה בלימודים אינה מובטחת מראש: עם הכניסה לכתה א` הורים רבים מצפים שילדם יהיה בין התלמידים הטובים בכיתה, אך לא תמיד ציפייה זו מתממשת ובאה בקלות, כמו אצל "הילד של השכן". במצב זה חשוב מאוד לא לחפש "אשמים" אלא להיות מוכנים ופנויים להגיש לילד את העזרה הנחוצה כדי להתגבר על הקושי.
10. תיאום ציפיות: האם כבר בדקתם מהן הציפיות של ילדכם מכיתה א'? כדאי לכם לשבת איתו ולברר מה הוא חושב ומה הוא יודע על ההבדלים בין הגן לבית הספר. האם הוא חושש ממשהו? האם הוא נרתע ממסגרות חדשות? מומלץ להגיע כמה פעמים למבנה עצמו ולהראות לו את המקום החדש, במיוחד אם הוא מרוחק מהבית כדאי שידע דברים טכניים: האם הוא יגיע לבית הספר עמכם? עם אחיו? עם הסעה? מה הוא חושב על המורה לאחר המפגש עמה? שיחה נעימה תמיד תוכל להפוך את הנחיתה לרכה יותר ולמפתיעה פחות. כדאי לשוחח עם הילד ולהבהיר לו, עד כמה שניתן, מה יהיה בכיתה, מה קורה בהפסקות ומהם שיעורי הבית. ככל שיצטמצמו סימני השאלה של הילדים, כן תפחת דאגתם מהבלתי נודע.
11.  ולבסוף: שדרו לילד כי הנכם סומכים עליו ובטוחים ביכולתו והוא ילמד לסמוך על עצמו.

1. לילדים בעלי קשיי התארגנות לוקח זמן רב (יותר מלילד ללא קשיי התארגנות) ללמוד ולהפנים. עלינו להיות סבלניים ולזכור שהם יפנימו את הלמידה לאחר תרגול רב.
2. חשוב שנזכור שאין טעם לעשות במקום הילד כיוון שאז אין הוא לומד להתגבר על קשייו – אלא מפתח תלות בנו ובכך נפגע בטחונו ודימויו העצמי. עלינו לסמוך על הילד ולדעת שבסופו של תהליך הלמידה הוא יפנים את הפעולה ולעודדו להמשיך ולתרגל. (למשל ללמוד ללבוש לבד את הבגדים לפי הסדר הנדרש).

להלן מספר כלים שבעזרתם ניתן ללמד את הילדים להתארגן:

1. התארגנות בבית:
   • יש לאפשר לילד לעשות פעולות הנוגעות לו עצמו לבד. לדוגמא: להתלבש, להתרחץ, לאכול וכ"ו. רצוי לנצל את הזמנים הפחות לחוצים כדי לאפשר לו עצמאות זאת ולהדריך אותו.
   • אפשר לצייר לילד את שלבי הפעולה שעליו לעשות ולתלות זאת במקום נראה לעין. לדוגמא השלבים בהתרחצות: הורדת הבגדים, שטיפה, חפיפת ראש, וכ"ו.
   • אפשר להדריך את הילד להכין את הדברים מראש כך שהדבר יקל את ההתארגנות. למשל לסדר את הבגדים לפי סדר ההתלבשות.
     במידה והילד מוסח עלינו לעמוד לידו ולתזכר אותו להמשיך בהתארגנות (אך להשתדל לא לעשות במקומו....)
   • אפשר, רצוי ומומלץ ביותר לבקש עזרה מהילד בבית בתחומים שונים (השקיית עציצים, מיון כביסה, עריכת שולחן ועוד).כשהילד עוזר בבית הוא מתאמן בהתארגנות דרך העבודה בבית ובנוסף הוא חש תורם ועוזר בבית ובטחונו העצמי גדל. "מטלות בית רגילות ועקביות מספקות לילד הדרכה וחיזוק לאינספור כישורים ותכונות חיוביות. מטלות בונות את העצמאות, האחריות, הביטחון, הדימוי העצמי, הסיפוק ואת תחושת השייכות של הילד. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת מינסוטה מצא שביצוע מטלות בית רגילות בילדות הוא אחד המנבאים המהימנים ביותר לבגרות מוצלחת. ההורה בעל הכוונות הטובות, המרגיש שהוא עושה טובה לילד בכך שאינו דורש ממנו לעזור בבית, טועה למרבה הצער. הוא מונע מן הילד את ההזדמנות לפתח הרגלי עבודה טובים, דימוי עצמי חיובי ועצמאות. קיימות עדויות רבות המצביעות על כך שהרגלי עבודה המתפתחים בבית עוברים אל הכיתה ובסופו של דבר למקום העבודה." (ריצ'ארד לאבוי, פריצת דרך במוטיבציה, 2007).
     ​
2. ארגון ספרים ומחברות בילקוט:
   • ארגון הספרים והמחברות בתוך התיק יכול להעשות בשקיות נפרדות על מנת להקל על הילד להוציא את המקצוע הנדרש בכתה.
   • ניתן להשתמש בעטיפות בצבע שונה לכל מקצוע (במיוחד בכתות הנמוכות).
   •  ניתן לכתוב את שמות המקצועות על החוברות (או הספרים) בחלקם העליון ובכך להקל על הילד למצאם (מתאים לכתות הגבוהות יותר).
     ​
3. התארגנות בבית הספר ובכתה:
   • ידעו את המורה בתחילת השנה על קשייו של הילד – ובקשו את עזרתה.
   • ניתן להושיב את הילד בשורה הראשונה בכתה ולבקש מהמורה לעקוב אחר התנהלותו ואם יש צורך לעזור לו להתארגן בתחילת השנה.
   • במידה והילד מתקשה במעברים בין השיעור להפסקה – ניתן לבקש עזרה מהמורה. לעיתים המורה "משדכת" לילד חבר והוא מהווה מקור עזרה.